דמות האם ודמות האב, והדימוי הילדותי שלנו את חיי הזוגיות של
הורינו, חורתים רשמים עזים בעולמו של כל אדם ומשפיעים על עיצובה
של תדמית הזוגיות שאנו נושאים בתוכנו.
פרויד, אבי הפסיכואנליזה, סבר כי עקבות אלה משפיעות השפעה
מכרעת על בחירת בן/בת הזוג, שמקורה נעוץ דווקא בחלק בלתי מודע
שבכל אחד מאתנו. שנחרתו הרשמים, המשאלות והחוויות, אשר

הודחקו מפאת היותם מכאיבים או אסורים. "דמויות ההורים, כפי
שנתפסו ונחוו ע"י אדם בילדותו, מופנמות בתוכו והופכות להיות
ייצוגים פנימיים, מעין דמויות- צללים נפשיות, הממשיכות להשפיע
עליו בחייו הזוגיים ובכלל." (קרון, 2004,עמ' 47-9).
"בדורות האחרונים צמחה תרבות האני השמה דגש מרכזי על
ביטוי רגשות." (נרדי, 2003).
"אנו חיים בתקופה בה האדם המודרני החילוני רואה את תמצית
אושרו בנשואים טובים ושואף למצוא בהם שילוב של ספונטניות
ויציבות, חופש ואינטימיות ותשובה לכל תחלואי העולם המנוכר
ומצוקות החיים. זאת ועוד, במערך היחסים המודרני עולה כוחה של
האישה. המעבר החד, לטעמו של הגבר, מסגידתה והערצתה חצייתנותה,
לביקורת ותובענות המתורגמות למלל דעתני, רצוף עובדות ואיומים נתפס בעיניו כ'הרעת תנאים' בילתי נסבלת.
הוא  מגיב בתוקפנות,
באלימות, בבריחה מנוכחותה, בבגידה בה, או בשתיקות עוינות.
'הבחורים הטובים' הם אותם גברים שמחליטים שלא להתווכח יותר
מדי עם נשותיהם. הם מקבלים בשקט את הדין ומתנהלים על-פי
רצונותיה, עד שהם חווים תהליך הדרגתי של 'מחיקת האגו'." (אלן
ורובינסון, 1993, בתוך נרדי, 2003).
כך, ישנו פער ההולך וגדל בין הצלחותיה של האישה לרכוש לעצמה
עמדת כוח בחיים הפרטיים, מול הנסיגה במאבקה לרכוש לעצמה
עמדות כוח בעולם הציבורי.

חוויית הכוח באה לידי ביטוי בצורה שונה בין גברים לנשים: גברים
חווים כוח על-ידי דומיננטיות ושליטה באחרים,
ואילו נשים חוות זאת
דרך פיתוח תחושה של יכולותיהן.
העובדה שנשים, לאורך דורות רבים בהיסטוריה  של האנושות, נמצאו
במצב של מעמד משני, נחות ותלוי, יצרה בתוכן דפוסי הישרדות
קולקטיביים שעברו מאם לבת. כך במישור האישי-משפחתי, וכך
במיתוסים התרבותיים.
יש נשים שלמדו להפוך את חולשתן הנפשית והפיזית למקור כוחן
העיקרי.
הן תלושות, פגיעות, תלותיות, מפתחות סימפטומים גופניים
שונים, ועל-ידי כך מאלצות את בני זוגן ואת ילדיהן להיות המטפלים
שלהן. נשים בוגרות שהיו בנות לאמהות חלשות וקורבניות, לא סולחות
להן לעולם על הסבל שחוו בילדותן – "היא לקחה לי את ילדותי", הן
מוחות בשנאה, ואין מחילה.
בייקר ומילר (בייקר ומילר, 1987, בתוך רדי, 2003) טענו במחקרן,
שלנשים נוח יותר לראות כוח כנתון המגביר את כוחם של אחרים
ובאותו הזמן מגביר את כוחן שלהן, אלא שהשלב של הגברת כוחן קשה
להן יותר. הן חוששות להיחשב אנוכיות, חוששות מדימוין כנשים
אגרסיביות והרסניות. את זאת, כאמור, הן אינן יכולות לשאת.
"העובדה שגברים לומדים מוקדם את 'אומנות השליטה' באחר
כדרך להעצמה אישית, לא הדדית, עומדת בסתירה לחוויה הנשית.
בעוד שהאישה מחפשת דרך להעצמה הדדית בתוך הקשר, יחפש הוא
דרכים להעצים את עצמו מחוץ לקשר." (שם).
התפיסות השונות כל כך יוצרות חוויה של תסכול לשני המינים,
ולאישה אולי עוד יותר. היא זו המוכנה להעניק  לאחר מכוחה לאחר ומוצאת
עצמה מודרת ממקורות הכוח של חברהּ לחיים.
התוצאה הבלתי נמנעת
היא מאבקי כוח סמויים וגלויים, מאבק על זכויות ועל צרכים
לגיטימיים.
"חסמי ההצלחה הם הגורמים המרכזיים לכישלונותינו, והם באים
לידי ביטוי גם בזוגיות. דוגמאות לחסמים כאלו הן:
פחד להיכשל, נוחות, קושי לעשות שינויים
בסדר היום שלי, הקשבה סלקטיבית,
מטרות גבוהות/נמוכות מדי, 'שנאת ההפסדים', צורך בקבלת הערכה
מתמדת מן הסביבה, מגבלות כספיות וכמו כן התחושה, שאין בידינו
מספיק משאבים כדי להצליח." (כץ, 2007, עמ' 85-81).
"הקונפליקטים הנוצרים בחיינו הזוגיים על רקע צרכים נפשיים
מנוגדים הם מורכבים, משום שכל אותם צרכים מצויים גם בתוכו של
כל אחד מאיתנו." (קורן, 2002, עמ' 184).
"כולנו זקוקים גם לאינטימיות וגם לאוטונמניה, גם לביטחון
ויציבות, לשינויים וגיוון – בעוצמות שונות ובמינונים שונים." (שם).
"האמונה התמימה של גברים (וגם של שים רבות, עדיין),
שהעליונות הגברית היא 'מתת אלוה', משחררת רבים מהם מהתלבטות
אמת באשר לאופציית השוויון. צריך לקרות משהו דרמטי מאיים
מאוד, כדי לטלטל אותם משלוותם. נדרש משבר קשה שיעורר את הגבר
מדפוסיו הישנים. כדי לוותר על כוח מרצון צריך לזהות קודם כל על-פי
אילו קודים מוסריים האדם חי." (שם, עמ' 75).
"תיאוריות התפתחותיות העוסקות בעולמו הפנימי של הגבר,
מספרות לנו על התפתחות דינאמית לכיוון של התחברות עם 'הפן הנשי'
בתוכם – המזין, הרך, הטיפולי, המחפש קשר אינטימי, המוכן לחשיפה.
אמצע החיים הוא המעבר המבטיח בשלות נפשית לכיוון זה." (שם).
"מדוע גבר לא ישכיל לקרוא את הסימנים הכה ברורים על פתח
ביתו, ולעשות את השינוי ההגיוני והמתבקש, כדי לחזור ולזכות באהבת
אשת חיקו?
הניסיון והידע המצטברים בתוך עולמם הפנימי של גברים נותנים  הסבר לכך. דרישתה של אישה לשנוי פירושה איום על כבודו
הגברי, פירושה שאין היא מסתפקת במה שהוא, כלומר הוא לא מספיק
'גבר'. על רקע זה הוא חייב לצאת לקרב להגנה על כבודו-גבריותו-
עצמיותו. היא תוקפנית, מסרסת, היסטרית, ילדותית, תובענית. נשים
חשות את פגיעותו, נדהמות מעוצמת תוקפנותו, חשות את הבהלה
מאובדן כל מה שהשיגו עד כה, ומתקפלות. יהיו שאף ייטלו אחריות על
עצמן וייסוגו זמנית מתביעותיהן." (נרדי, 2003, עמ' 75).

מאת ד"ר אוריאנה הלוי.

מתוך הספר שלי
" מי מסתתר מאחורי אלוהים"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *