למה לא מוותרים על כאב?
כאב נצרב בזיכרון, הזיכרון אינו מרפה הוא תופס תאוצה בדמיון
כמה תשומת לב אתה משקיע בדאגה?
למה אתה חי בסרט הזה בתוך הראש, במעגל שאינו נגמר?
למה אנשים לא מסוגלים להרפות מהכאב שלהם?
הכאב יכול להיות סיבה טובה לחיות, במקום לוותר…
הוא יכול להיות הפרה בוטה של אמון, ונאמנות.
הכאב והדאגה מזינים אחד את השני, והמחשבות בראש
לא מפסיקות להתרוצץ, לחפש פיתרון, לברוח מעימותים,
להימנע ממצבים או כל דבר אחר.
המחיר?
אתה תפגע יותר,
תכאב יותר,
תשלם על זה מחיר של החיים שלך
ככל שהדאגה והכאב נצרבים במח, הם נטמעים שם,
ויוצרים שביל חזק מאוד במח, שאתה משועבד לו.

הפרדוקס המרושע של הפחד להיפגש עם הכאב
יוצר את הכאב עצמו.

לצלול לתוך עצמך, לחוש אותו עד הסוף!
לא לנסות לברוח, או להאשים, או לפחד…
שב עם עצמך, ותן לעצמך להיכנס פנימה לתוך הכאב
עד שהוא יעלם.
כי הדימיונות שלך, הם הסיבה העיקרית.

הם יהפכו אותך לפגיע ופוגע.
הם יצרו בך מחסום כזה, שאי אפשר להתקרב אילך.
אתה תהיה קורבן של עצמך, ותוכל להשתמש בזה לקבל אמפטיה
ותשומת לב, כי לאנשים אחרים יש מצפון רגשי….
אם רק תרגיש טיפה משהו שמזכיר לך את הכאב, אתה תשתולל,
תצעק, תכנס לעצבים, ותתפרץ.

הפה שלך לא תמיד ישלוט על עצמו.

עצבים הם חלק בלתי נפרד מהמעגל הבילתי אפשרי הזה.

והמשפחה שלך הם הקורבנות!

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *