על מה רבים?
המעניין שהמאפיין של המריבות בד"כ זה חוסר גיוון. רוב הזוגות נוטים לחזור על אותם ויכוחים. אותם מעגלים של מריבות שחוזרות על עצמם ואצל כל זוג יש את הנושא הספציפי המיוחד שהוא נושא המריבה. זה יכול להיות מין, כסף, ההורים שלו, ההורים שלה, קנאה, חלוקת תפקידים במשפחה, חוסר תשומת לב ועוד.
האם הריב הוא ענייני אמיתי או שהוא מסתיר קונפליקט אחר או שזה גם וגם?

הפרדוקס בדינמיקה של המריבה הוא בלתי אפשרי. מצד אחד, רוצים להכאיב לצד השני, להעניש, לגבור עליו, לנצח- כדי להרגיש חזקים וקובעים ולא מוותרים על היתרון הזה. מצד שני, רוצים להרגיש אהובים, נאהבים- חשוב לנו מאד שבני הזוג שלנו יגיבו אלינו באופן מרגיע, נינוח, אוהד, מלטף, על מנת שנהיה בטוחים שהאהבה והקשר הם ללא תנאי.
מה שיוצר את הפרדוקס הבלתי אפשרי.

על מה אנחנו רבים?


התנגשויות רבות ומתחים, הרבה פעמים נוצרים על קצב סגנון בעוצמה של הצרכים. לדו':
דחף מיני בעוצמה שונה.
צורך להנות ולבלות בסגנון אחר.
הבסיס לפעולות האוטומטיות האלה הם דפוסים מילדות מוקדמת. איזה שהי הטבעה רגשית אוטומטית שאנחנו מכירים מילדות. המעניין הוא שגם בשעת חירום רגשית אנחנו שולפים אוטומטית "נשק" ישן, עוד מילדות  שעבד כל כך יפה על הורינו כשהיינו קטנים…

איזה נשק אנחנו מפעילים?


עד כמה מוזר, החרפת הצעקות וההאשמות והגברתן,  שכלול התוקפנות, הפעלת סחיטות רגשיות – וכל זאת בווליום הכי חזק שלנו. אנחנו מאלצים נואשות את בני הזוג שלנו לאהוב אותנו, לנחם ולפצות אותנו על הכאב, על החרדה ועל העלבונות, ולהבטיח לנו אהבה לנצח.
נשמע מוזר: להפעיל טרור מכאיב – שהוא ההפך המוחלט מאהבה ומביטחון – כדי להשיג אהבה וביטחון. הפרדוקס הבלתי אפשרי שלעולם לא ינצח.
במצבים כאלה אין שיפוט הגיוני. האדם הבוגר שבי זז הצידה לחלוטין ומונע לחלוטין ע"י אמוציות וחרדות שמכתיבות לנו התנהגות לא יעילה, פוצעת, הרסנית. זאת אומרת שנפלנו לחוסר אונים, חוסר שליטה.




שיטות מאבק המשמשות במריבה הן לרוב שימוש בכפייה,
בסנקציות או באיומים –
ניסיון להכניע ו'למשמע' את בן הזוג על-ידי שימוש בכוח פיזי או בהשפעה נפשית בלתי הוגנת.
צד אחד מנסה לשלוט באחר באמצעות איום חברתי או איום בנטישה, על-ידי שימוש בכוח פיזי או שימוש בסנקציות של מניעת היענות לצורכי בן הזוג.
המטרה היא להשיג עמדת כוח במאבקים הזוגיים, להבטיח לעצמך 'ניצחון' וקבלת תחושה חיובית זמנית, התורמת לחיזוק הדימוי העצמי המדומה. 
נקמנות היא ניצחון המושג על-ידי נקמה בבן הזוג בצורה גלויה או סמויה. זו יכולה להתבטא בבגידה או ביציאה למסע בזבוזים. הנקמה יוצרת אשליה של כוח ואיזון זמניים, אבל מהווה "גול עצמי" ברוב המקרים. כל פעולה חוזרת כבומרנג לנוקם עצמו.
בריחה כשיטת מאבק יכולה להיות התרחקות פיזית מבן הזוג או הסתגרות ושתיקות. רבים משתמשים בבריחה בתור אסטרטגיה שלמאבק, מעין אמצעי לחץ מניפולטיבי.

קיימת הבחנה בין בריחה כמניפולציה לבין בריחה כתגובה רגשית  אותנטית. ההבחנה בין מניפולציה לתגובה טבעית היא על-פי המטרה – מטרתה של בריחה מכוונת ומניפולטיבית הננקטת כשיטת מאבק היא להכאיב ולהעניש. התרחקות מתוך כאב רב אינה מזיקה כל עוד משתפים את בן/בת הזוג במהלך, ומסבירים לו/לה את הצורך הזמני בריחוק ואת הכוונה להגיע לתקשורת בהמשך, בציון פרק זמן סביר.
מניפולציות:
הפעלת מניפולציות באה 'לתפעל' את בן הזוג  בהתאם לרצוננו בדרכים לא ישירות. אנו מכירים את בן זוגנו בצורה המספקת לנו מידע מדויק על אילו 'כפתורים' יש ללחוץ כדי להפיק תגובה שתתאים לצרכינו. גם בהתחלוּיות אין בוחלים – הצורך לנצח במריבה הוא כה עז אצל אנשים מסוימים, עד כי הם מפתחים כאבי ראש עזים, כאבי בטן, בעיות נשימה, סחרחורות וכדומה. אין בוחלים באף אמצעי כדי לקדם את האינטרסים האישיים בתוך המאבק הזוגי.

מתוך ספרי :
"מי מסתתר מאחורי אלוהים"?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *